<h1>סמ"ג עשין סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף כג.</h2>
גרסינן בירושלמי (מכות דף ז' א' ע"ש) טבת בשם שמואל אומר לא הותרו ביפת תואר כל י"ד שנה שבע שכיבשו ושבע שחלקו ורב אמר לא הותרו ביפת תואר אלא בעילה ראשונה בלבד עד שתתגייר ור' יוחנן אמר אפילו בעילה ראשונה לא הותרה אלא לאחר כל המעשים. ולרב מתישב שתמר בת יפת תואר הייתה שנבעלה בגיותה שהיתה מותרת לאמנון שהייתה אחותו מאביו אלא לפי שהייתה בת גויה וולד שפחה ונכרית כמוה כדאמרינן בקידושין (ס"ו ב') וביבמות (כ"ג א') אבל לדברי רבי יוחנן תימה היאך הייתה מותרת לאמנון כיון שלא הולידה דוד עד אחר שנתגיירה אמה הרי הייתה אחותו גמורה, וצריך לומר שלא הייתה בתו אלא הייתה בת אשתו מן הגוי קודם המלחמה ומה שכתוב כי כן תלבשנה בנות המלך מעילים לפי שגדלה עם בנות המלך אומר כן (ע"פ סנהדרין כ"א א' ותד"ה דאי). או שמא בא דוד על אם תמר בצנעה קודם המלחמה והוליד ממנה תמר, כי קודם בית דינו של חשמונאי הייתה גויה מותרת בצנעה (ע"ז ל"ו ב').
<h2>דף מז:</h2>
מסקינן שם בפרק החולץ כי יפת תואר אם קבלה עליה להכנס תחת כנפי השכינה מיד אחר שכיבשה מטבילה לשם גרות מיד, ואם לא קבלה תשב בביתו ירח ימים הם שלשים יום ובכתה את אביה ואת אמה (ע"פ לשון רמב"ם מלכים פ"ח ה"ה ע"ש). ואם לאחר שלשים תקבל מטבילה לשם גרות מיד ומותר בה אחר שני חדשים וחדש של בכיה, הם שלשה חדשים להבחין בין זרע שבקדושה לזרע אחר כדאיתא ביבמות (מ"ב א'), וגם שנינו בספרי ירח אחד ימים שנים הרי שלשה חדשים כדברי רבי עקיבא להבחין בין זרע ראשון לזרע שני. לא רצתה להתגייר מגלגל עמה כל שנים עשר חודש, לא רצתה מקבלת שבע מצוות שנצטוו בני נח ומשלחה לנפשה והרי היא ככל הגרים התושבים ואינו נושא אותה שאסור לישא אשה שלא נתגיירה (רמב"ם שם ה"ז).
<h2>דף מח.</h2>
כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' א-להיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה, ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו, ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכה אע"פ שהם משבעה עממין, ולקחת לך [לאשה] לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע אם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור אבל אם היה נושא סופו להיות שונאה כמו שכתוב אחריו כי תהיין לאיש שתי נשים וגומר וסופו להוליד בן שהוא בן סורר ומורה לכך נסמכו פרשיות הללו (דברים כ"א י'—י"א ורש"י). ודורש במסכת קידושין (כ"א ב') אשת אפילו אשת איש, וחשקת בה אפילו אינה נאה, בה ולא בה וחבירתה שלא יקח שתים לך שלא יקחנה לא לאחיו ולא לבנו, והבאתה אל תוך ביתך מכאן שלא ילחצנה במלחמה, לעשות לה מעשים הכתובים בפרשה (תד"ה שלא). וגלחה את ראשה ועשתה [את] צפרניה, ועשתה דורש ביבמות (מ"ח א') רבי אליעזר אומר תקוץ רבי עקיבא אומר תגדל. והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, שמלת שביה הם בגדים נאים שלובשות בנות הגוים בשעת מלחמה למצא חן בעיני השבאים לזנות עמהן, וישבה בביתך בבית שמשתמש בו נכנס ורואה תמיד בבכייתה ובנוולה כדי שתתגנה עליו (פסוק י"ג ורש"י), ובכתה את אביה [ואת אמה ירח ימים], נחלקו שם תנאים בפרק החולץ (מ"ח ב') יש אומרים אביה ממש ויש אומרים אביה זו ע"ז וכן הוא אומר הוי אומר לעץ אבי אתה, ואחר כן תבא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה.
